פסק-דין בתיק ת"א 21380-08

בפני תביעה כספית בגין מיצג שווא וכליאת שווא של התובע, עובד זר, תושב בולגריה.

הצדדים הסכימו כי לא יישמעו עדויות, ופסק הדין יינתן על יסוד סיכומים בכתב שהגישו הצדדים.

הרקע

התובע הגיע לישראל לראשונה כעובד זר ביום 18.5.98 ועבד כפועל בניין עד ליום 16.12.99, אז עזב את הארץ ושב למולדתו, לאחר כשנה וחצי, בה עבד בישראל.

כעבור כשנה וחצי נוספת, ביום 13.8.01 שב התובע לעבוד בישראל, אצל חברת רמט בע"מ וזאת עד לחודש 10/2004. בתקופה זו אשרות שהייתו ועבודתו בישראל חודשו, מדי שנה, על ידי חברת רמט בע"מ.

בחודש 11/2004 החל התובע לעבוד בחברת שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: "חברת שפיר"), אשר הנפיקה לו אשרה, אשר תוקפה עמד לפוג ביום 28.2.05.

בתחילת חודש פברואר 2005 עזב התובע את עבודתו בחברת שפיר, לטענתו בשל שכר זעום וביום 8.2.05 החל התובע לעבוד אצל אל הר הנדסה ובניין בע"מ, היא הנתבעת 2 [להלן - " אל-הר"  או " הנתבעת"]. אל-הר הייתה באותה עת בעלת היתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניין בישראל.

התובע טוען כי מנהל העבודה בנתבעת אמר לו כי מסמכיו הוגשו למשרד הפנים וכי הותר לה להעסיקו כדין. הנתבעת אף הציגה לתובע מכתב מיום 14.2.05, המופנה למשרד הפנים, לצורך רישום והסדרת שהייתו ועבודתו של התובע בישראל. 

ביום 27.2.05, בשעה שהתובע שהה בדירתו, נעצר על ידי משטרת ההגירה. התובע נלקח למתקן רשויות ההגירה בחולון, שם הובא בפני הממונה על בקורת הגבולות לשם קיום דיון של 'שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים' והוחלט להשאירו במשמורת עד להרחקתו מישראל, בהתאם לצו ההרחקה שהוצא כנגדו באותו היום.

ביום 9.3.05 גורש התובע מישראל.

התובע טוען כי החזקתו במתקן כליאה למשך 11 יום הייתה שלא כדין, והוא עותר לפסוק לו פיצויים בגין כליאתו שלא כדין בתקופה זו בסך 112,000 ש"ח. את תביעתו הפנה התובע כנגד מדינת ישראל, היא הנתבעת 1 [להלן - " המדינה"] וכנגד מעסיקתו בפועל באותה עת, הנתבעת 2 [להלן - " אל-הר" או " הנתבעת"].

טענות התובע:

לטענת התובע, אין חולק כי תוקף האשרה שהוציאה  עבורו חברת שפיר, היה עד ליום 28.2.05.

באותה עת, הנהיגה המדינה נוהלים להעסקת עובדים זרים, אשר הוכרו כ"הסדרי כבילה" ומשמעותם הייתה הצמדת העובדים הזרים למעסיקיהם אשר הביאו אותם לארץ, ומנע מהעובדים כל אפשרות לסיים את ההתקשרות עם מעסיקיהם בעצמם.

נהלים אלו הוכרזו כבלתי חוקיים ונוגדים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובוטלו בבג"צ 4542/02 עמותת קו לעובד ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' [30.3.06] [להלן - " בג"צ קו לעובד"], כאשר לטענת התובע, החלטת הבג"צ משתרעת גם על המצב שהיה קיים בעת הגשת העתירה, קרי: בשנת 2002.

טענות התובע כנגד המדינה - הנתבעת 1:

המדינה אחראית לכליאתו הארוכה של התובע, למרות ידיעתה כי התובע איננו האחראי להיעדר אשרה ותוך שהייתה לתובע אשרה תקפה בדרכונו ביום מעצרו. 

למרות האשרה על שם חברת שפיר שהייתה עדיין בתוקף, ביום 27.2.05 נעצר התובע והובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות, לשם ניהול דיון 'שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים'. המדינה הוציאה צו משמורת וצו הרחקה כנגד התובע, כאשר צו ההרחקה לא הוצג לתובע ולא נחתם על ידו.

מספר שעות בלבד לאחר מעצרו של התובע, בעת הדיון שהתקיים בעניינו, הובהר לנציג הנתבעת 1 כי התובע החל לעבוד בחברת אל-הר, בכל זאת בחרה המדינה להשאירו במעצר במטרה להרחיקו מישראל.